דף הבית / מרכז הידע / בדיקת תואר / באמת למדו באוניברסיטה?
בודקים את הסיפור
בדייט סיפרו לכם על תואר מהאוניברסיטה. אפשר לבדוק?
כן. קצת לבד, וכמו שצריך – בהסכמה של הצד השני, ואותה קל לקבל יותר ממה שנדמה. שלוש דלתות, כלל אחד לכל דלת, והמילים המדויקות שאפשר לומר.
הקול הקטן בדרך הביתה
זה עלה בקלילות, איפשהו בין המנה הראשונה לחשבון: שותף לחדר במעונות, תואר שני שכמעט לא הושלם. צחקתם במקומות הנכונים.
ואז, בדרך הביתה, קול קטן שואל: האם באמת למד באוניברסיטה?
הרצון לדעת הוא טבעי, וזו לא שאלה של דייטים בלבד. אותו קול עולה גם כשהעצות של איש קשר חדש מתחילות להיות חשובות לכם, או כששותף עסקי פוטנציאלי בונה את ההצעה שלו על תואר בהנדסה.
התשובה הקצרה: אפשר לבדוק אם מישהו למד באוניברסיטה?
הרישום שיש לאוניברסיטה על סטודנט הוא מידע אישי, והאוניברסיטאות שומרות עליו. לכן הערוץ הרשמי בבריטניה, Hedd, מבקש הוכחה להסכמה של הבוגר או הבוגרת: הוא נבנה בשביל מעסיקים, לא בשביל אנשים סקרנים.
מחפשים איך לבדוק אם למישהו יש תואר בלי לערב אותו? לפחות בבריטניה, תקבלו במקרה הטוב פירורי מידע.
ארה״ב היא היוצא מן הכלל, כי החוק הפדרלי שמגן על פרטיות הסטודנטים, FERPA, מאפשר למכללות להגדיר תארים כ"directory information", מידע שמותר למסור לכל פונה. מכללה שהודיעה על כך בפומבי רשאית לאשר תואר לכל מי ששואל, אלא אם הבוגר ביקש שלא. ואם ביקש, זו בחירה שצריך לכבד.
לכל השאר, דמיינו שלוש דלתות, ועל כל אחת שלט.
פתוח
מה שהאדם בחר להראות, והאם האוניברסיטה שלו אמיתית.
הכלל: הייתם מספרים לו שבדקתם?
דלת ראשונה ←נא לדפוק
הרישום הרשמי שלו, שמגיע אליכם בהסכמתו.
הכלל: אתם דופקים, הוא פותח.
דלת שנייה ←פרטי
הרישום שלו, בכל דרך שעוקפת את ההסכמה שלו.
הכלל: אם צריך להעמיד פנים, לא עושים את זה.
דלת שלישית ←על הדלת הראשונה כתוב "פתוח": מה שהאדם בחר להראות
מאחורי הדלת הזו נמצא מה שאנשים מפרסמים, או מסכימים שיפורסם עליהם. לקרוא זה בסדר; לבנות תיק על מישהו זה כבר סיפור אחר.
הפרופיל האישי או הביוגרפיה באתר החברה הם טענה של האדם עצמו, לא הוכחה, אבל הם אמורים להתאים למה שסיפר לכם. מעבר לזה, הבדיקות האלה לא דורשות רשות מאף אחד:
| מה בודקים | איפה |
|---|---|
| שאוניברסיטה בריטית רשאית להעניק תארים | הבדיקה של GOV.UK לגופים שמעניקים תארים, או חיפוש המוסדות של Hedd |
| שמכללה אמריקאית מוסמכת | מאגר DAPIP של משרד החינוך האמריקאי |
| שמוסד לא מופיע ברשימת אזהרה רשמית | החיפוש שלנו ברשימות האזהרה, של מוסדות שסומנו כמזויפים או כלא מוכרים |
| עבודת דוקטורט בבריטניה | EThOS של הספרייה הבריטית, או המאגר של האוניברסיטה עצמה |
| אח, אחות או מיילדת בבריטניה | מרשם ה-NMC |
| מקצועות רבים בתחומי הבריאות והרווחה בבריטניה | מרשם ה-HCPC |
| עורך דין (solicitor) באנגליה ובוויילס | Solicitors Register, מרשם עורכי הדין |
| מטפל או מטפלת במקצועות הבריאות באוסטרליה | המרשמים של Ahpra |
אוניברסיטה אמיתית לא מוכיחה שום דבר על האדם עצמו, אבל מפעל תארים סוגר את השאלה. ורישיון לעסוק במקצוע אומר יותר מתואר.
חיפוש ריק הוא לא פסק דין. אנשים מבקשים להסיר את עצמם מרשימות ומשנים את שמם, ורשומות ישנות אולי אף פעם לא עלו לרשת. אם לא מצאתם כלום, זה אומר רק שאתם עדיין לא יודעים.
על הדלת השנייה כתוב "נא לדפוק": המפתח אצל הצד השני
מלבד החריג האמריקאי, תשובות אמיתיות עוברות דרך הבוגר עצמו: הרישום עוסק בו, ולכן הוא מחליט מי יראה אותו.
- בריטניה. שירות האימות הרשמי, Hedd, מיועד לארגונים כמו מעסיקים, בהסכמת הבוגר. במקרה שלכם, ההוכחה צריכה להגיע מהאוניברסיטה, לא ממנו: קישור לתעודה דיגיטלית מאומתת, אם האוניברסיטה שלו מנפיקה כזו (חלק מהאוניברסיטאות משתמשות ב-Gradintel), או אישור בכתב, אם היא מציעה אפשרות כזו.
- ארה״ב. הגוף National Student Clearinghouse משרת ארגונים כמו מעסיקים, אבל לא את התקשורת ולא חוקרים פרטיים. במקום זה, הבוגר יכול לדאוג שגיליון ציונים רשמי יישלח אליכם, דרך שירות כמו Parchment.
- אוסטרליה וניו זילנד. הבוגרים משתפים את הרשומות הרשמיות שלהם דרך My eQuals.
על הדלת השלישית כתוב "פרטי": משאירים אותה סגורה
- התחזות לאדם עצמו, או למעסיק שלו, כדי להשיג את הרישום. בבריטניה זו יכולה להיות עבירה פלילית: סעיף 170 של Data Protection Act 2018, חוק הגנת המידע הבריטי, קובע שזו עבירה להשיג מידע אישי ביודעין או בפזיזות, בלי הסכמת הארגון שאחראי עליו.
- הסתמכות על קישור "אימות" שהוא שולח לכם. רשות הסחר הפדרלית בארה״ב (FTC) מזהירה שחלק ממפעלי התארים מפעילים "שירות אימות" משלהם. מצאו את האוניברסיטה בעצמכם, או בדקו את הקישור בכלי בדיקת מלכודות אימות.
- אתרים לאיתור אנשים שמבטיחים את היסטוריית הלימודים של כל אחד. ה-Clearinghouse דוחה פניות של חוקרים פרטיים ו-Hedd דורש הסכמה, כך שמה שהאתרים האלה מוכרים כנראה לא מגיע מאף אחד מהם. לרוב אלה שאריות של מידע ציבורי, ולפעמים זה בכלל מידע על מישהו אחר עם אותו שם.
איך דופקים: מה אומרים לדייט, לאיש קשר או לשותף
לפני שדופקים, שלוש שאלות קצרות:
- האם התשובה תשנה החלטה שאתם עומדים לקבל?
- האם תרגישו בנוח לספר לצד השני שבדקתם?
- אתם יכולים להציע קודם הוכחה משלכם? זה הופך מבחן למשהו שעושים ביחד.
שלוש פעמים כן? אתם מוכנים. לשאול על התואר, פשוט וישירות, זו הדרך המכבדת לפתוח את הנושא, ובדרך כלל גם המהירה ביותר. התחילו בדפיקה הראשונה; רוב השיחות נגמרות שם. דפקו שוב רק אם זה באמת חשוב, ואמרו למה.
| מתי | אפשר לומר |
|---|---|
| דייט. אתם צריכים כנות, לא ציונים. | |
| דפיקה ראשונה | "הזכרת את התואר השני שלך. באיזה תחום? איך נראה שבוע רגיל?" |
| דפיקה שנייה | "כנות חשובה לי מאוד, אז עדיף לי לשאול מאשר לתהות: באיזו אוניברסיטה זה היה?" |
| איש קשר שאתם עומדים לפעול לפי העצה שלו. אתם צריכים מומחיות אמיתית. | |
| דפיקה ראשונה | "איפה למדת את המקצוע? תמיד מעניין אותי לשמוע את הסיפור שמאחורי המומחיות של אנשים." |
| דפיקה שנייה | "אפשר לקבל ממך את מספר הרישום שלך? הייתי רוצה לבדוק אותך במרשם לפני שאפעל לפי העצה." |
| שותף עסקי. אתם צריכים עובדות מאומתות לפני שכסף עובר ידיים. | |
| דפיקה ראשונה | "לפני שאנחנו חותמים, נעשה שנינו את הבדיקות המקובלות?" |
| דפיקה שנייה | "אני אשלח לך הוכחה לתואר שלי ישירות מהאוניברסיטה. אפשר לבקש ממך את אותו הדבר, או חתימה על טופס הסכמה כדי שחברה לבדיקות רקע תוכל לאשר את התואר?" |
| כל מי שמתקומם כשרק שואלים אותו. | |
| תשובה רגועה | "זה הוגן. זו לא האשמה. כנות חשובה לי, ואשמח לענות בעצמי על אותה שאלה." |
בדייטים, הבדיקה האמיתית היא הזמן: האם הסיפור נשאר זהה לאורך שבועות, ומתיישב עם החברים שאתם פוגשים?
איך לקרוא את התשובה
| מה אומרים לכם | מה זה אומר, ומה עושים |
|---|---|
| "בטח, הנה." | סימן טוב. ודאו שמה שקיבלתם אמיתי, ותירגעו |
| "האמת היא שלא סיימתי." | תיקון אמיץ. הודו על הכנות: אנשים עוזבים לימודים מסיבות טובות |
| פרטים שמשתנים בכל פעם | לחץ, מבוכה או סיפור מנופח. שאלו עוד פעם אחת, בעדינות |
| עלבון מבדיקה עסקית | רגישות לפרטיות, או בעיה. אל תחתמו על כלום עד שזה מתברר |
| "הנה הקישור לאימות." | אמיתי, או אתר של מפעל תארים. מצאו את האוניברסיטה בעצמכם |
סירוב לבדיקה לא מוכיח שקר. ואם נותנים לכם תעודה, המאמר איך בודקים אם תואר אמיתי ממשיך משם.
אף פעם לא נפגשתם, ופתאום מדברים על כסף? עצרו כאן
אם מעולם לא נפגשתם פנים אל פנים ועולה נושא של כסף, התואר כבר לא משנה. תואר מרשים יכול להיות חלק מהתחפושת של נוכל.
הקמפיין Stop! Think Fraud של ממשלת בריטניה קובע: לעולם אל תשלחו כסף, וגם לא שוברים או מטבעות קריפטו, למי שלא פגשתם פנים אל פנים. הוא מסמן כסימן אזהרה מישהו ששואל עליכם הרבה אבל מגלה מעט על עצמו, וממליץ לעשות חיפוש תמונה הפוך לתמונות הפרופיל שלו.
רשות הסחר הפדרלית בארה״ב, FTC, מוסיפה שנוכלים בהונאות רומנטיות ממציאים תירוצים כדי לא להיפגש, ועשויים לטעון שהם עובדים רחוק, למשל על אסדת נפט. אם הודעה מרגישה לא בסדר, קראו את זה עוקץ? לפני שאתם עונים.
שוב בדרך הביתה
אז מה עם הקול הקטן? הדלת הראשונה יכולה לומר לכם עוד הלילה אם המקום שהוזכר באמת קיים. הדלת השנייה נמצאת במרחק שאלה כנה אחת. הדלת השלישית נשארת סגורה, ולא תצטרכו אותה.
ואם התשובה היא "לא סיימתי", למדתם שהצד השני יגיד לכם את האמת גם כשזה מביך, וזה שווה יותר מכל ציון.
מקורות
- ICO, רשות הגנת המידע הבריטית: מהו מידע אישי?
- הספרייה הבריטית: EThOS: עבודות דוקטורט מבריטניה
- NMC: חיפוש במרשם
- HCPC: בדיקה במרשם
- SRA: מרשם עורכי הדין
- GOV.UK: בודקים אם האוניברסיטה או המכללה רשאית להעניק תואר
- משרד החינוך האמריקאי: DAPIP: מוסדות מוסמכים בארה״ב
- Ahpra: מרשמי המטפלים
- משרד החינוך האמריקאי: תקנות FERPA: directory information, הודעה לציבור ואפשרות לבקש שלא לכלול את הפרטים (34 CFR 99.3, 99.37)
- Hedd: אימות תארים בריטיים לארגונים, עם הוכחת הסכמה; חיפוש מוסדות
- National Student Clearinghouse: אימות עכשיו: מי רשאי להשתמש בשירות, גיליונות ציונים
- My eQuals: התעודות הדיגיטליות של האוניברסיטאות באוסטרליה ובניו זילנד
- Parchment ו-Gradintel: מסמכים אקדמיים דיגיטליים ותעודות מאומתות שהבוגרים משתפים
- Data Protection Act 2018, סעיף 170: השגת מידע אישי שלא כדין
- FTC: נמנעים מהפסד בגלל תואר מזויף באמצעות בדיקת תעודות אקדמיות: "שירותי האימות" של מפעלי התארים עצמם
- Stop! Think Fraud (ממשלת בריטניה): איך מגינים על עצמכם מפני הונאות רומנטיות
- FTC: מה חשוב לדעת על הונאות רומנטיות
קודם בודקים, אחר כך סומכים. הכלים החינמיים במעבדה לזיהוי תארים מזויפים בוחנים קורות חיים, אתר של מוסד לימודים, הודעה או שירות "אימות" ומראים את סימני האזהרה, עם קישורים למרשמים הרשמיים.