הדרך החינמית לבדוק תואר, ו"הבדיקות החינמיות" שהן מלכודת

על כל בדיקת השכלה בחינם מישהו משלם. כדאי לדעת מי

נניח שאתם מנהלים חברה קטנה, נשארו לכם שני מועמדים סופיים, לשניהם תארים בריטיים, ואת שניהם צריך לבדוק עד יום שני. השירות הרשמי דורש לפתוח חשבון ולהזין כרטיס אשראי, אז אתם מחפשים משהו בחינם.⁠​‌​​​​​‌​‌​‌​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌​​​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌‌‌​​​‌​‌‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌‌‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​​‌‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​‌​​​‌‌​‌​​‌​‌‌​‌‌‌‌​‌‌​‌‌‌​​‌‌‌‌‌​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​​​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​‌‌​​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​‌​​‌‌​​​‌​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​​​​‌‌​‌‌‌​‌‌‌‌‌​​​​‌‌‌​​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌‌​​‌‌​​​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​​‌​‌​​‌‌​‌​‌​​‌‌​‌‌​​‌‌​​​​‌​​‌‌​​​‌⁠

בתחתית תעודת התואר של מועמד א׳ מודפסת כתובת ל"אימות חינם". מועמדת ב׳ שלחה קישור משירות התעודות הדיגיטליות של האוניברסיטה שלה. שתי הבדיקות מיידיות, ושתיהן אומרות "מאומת".⁠​‌​​​​​‌​‌​‌​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌​​​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌‌‌​​​‌​‌‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌‌‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​​‌‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​‌​​​‌‌​‌​​‌​‌‌​‌‌‌‌​‌‌​‌‌‌​​‌‌‌‌‌​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​​​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​‌‌​​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​‌​​‌‌​​​‌​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​​​​‌‌​‌‌‌​‌‌‌‌‌​​​​‌‌‌​​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌‌​​‌‌​​​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​​‌​‌​​‌‌​‌​‌​​‌‌​‌‌​​‌‌​​​​‌​​‌‌​​​‌⁠

לכל בדיקה חינמית יש מממן, והמממן מגלה לכם באילו רשומות היא קוראת. את המממן לא רואים בדף, אז שופטים לפי הדרך: הגעתם לבדיקה הזאת ממרשם רשמי או מהאתר של האוניברסיטה עצמה, או מהמסמך שאתם מחזיקים ביד?⁠​‌​​​​​‌​‌​‌​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌​​​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌‌‌​​​‌​‌‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌‌‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​​‌‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​‌​​​‌‌​‌​​‌​‌‌​‌‌‌‌​‌‌​‌‌‌​​‌‌‌‌‌​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​​​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​‌‌​​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​‌​​‌‌​​​‌​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​​​​‌‌​‌‌‌​‌‌‌‌‌​​​​‌‌‌​​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌‌​​‌‌​​​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​​‌​‌​​‌‌​‌​‌​​‌‌​‌‌​​‌‌​​​​‌​​‌‌​​​‌⁠

כתובת או קוד QR על תעודה לא מוכיחים כלום כשלעצמם. כתובת אמיתית מובילה לאתר של האוניברסיטה. הכתובת של מוכר היא כמו מסעדה שכותבת לעצמה ביקורות.⁠​‌​​​​​‌​‌​‌​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌​​​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌‌‌​​​‌​‌‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌‌‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​​‌‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​‌​​​‌‌​‌​​‌​‌‌​‌‌‌‌​‌‌​‌‌‌​​‌‌‌‌‌​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​​​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​‌‌​​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​‌​​‌‌​​​‌​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​​​​‌‌​‌‌‌​‌‌‌‌‌​​​​‌‌‌​​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌‌​​‌‌​​​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​​‌​‌​​‌‌​‌​‌​​‌‌​‌‌​​‌‌​​​​‌​​‌‌​​​‌⁠

ערכת הכלים למעסיקים של Hedd, השירות הבריטי הרשמי לאימות תארים, מתארת אתרי אימות מזויפים שמחקים שירותים אמיתיים, "designed to back up fake documents and fool employers into believing a credential check has been made" (שנועדו לגבות מסמכים מזויפים ולגרום למעסיקים להאמין שנעשתה בדיקת השכלה).⁠​‌​​​​​‌​‌​‌​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌​​​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌‌‌​​​‌‌​‌‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌‌‌​​​‌​‌‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌‌‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌​​‌​‌​​‌​‌‌​‌​‌‌‌​‌‌​​‌‌​​‌​‌​‌‌‌​​‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​‌​​‌​‌‌​​​‌‌​‌‌​​​​‌​‌‌‌​‌​​​‌‌​‌​​‌​‌‌​‌‌‌‌​‌‌​‌‌‌​​‌‌‌‌‌​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​​​​​​‌‌​​‌​​​‌‌​‌‌​​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​‌​​‌‌​​​‌​​‌​‌‌​‌​​‌‌​​​​​​‌‌​‌‌‌​‌‌‌‌‌​​​​‌‌‌​​‌​‌‌​​‌​​​‌‌​​‌‌​​‌‌​​​​‌​‌‌​​‌‌​​‌‌​​‌​‌​​‌‌​‌​‌​​‌‌​‌‌​​‌‌​​​​‌​​‌‌​​​‌⁠

נסו את זה על שני המועמדים הסופיים. מי משלם על כל אחת מהבדיקות האלה? החליטו, ורק אז פתחו.

כתובת ה"אימות חינם" שמודפסת על התעודה של מועמד א׳

מי שהכין את התעודה. זו יכולה להיות האוניברסיטה וזה יכול להיות מוכר, והדף לא יגלה לכם מי. מתחילים מחדש מהאתר של האוניברסיטה עצמה.

הקישור של מועמדת ב׳, כשפותחים אותו באתר של שירות התעודות עצמו

האוניברסיטה, דרך שירות התעודות שלה. אתם קוראים רשומה חתומה שהאוניברסיטה עצמה הנפיקה על מועמדת ב׳.

תשובה במייל ממזכירות הסטודנטים על מועמד א׳, מכתובת שמצאתם באתר של האוניברסיטה עצמה

האוניברסיטה. התשובה מגיעה מהרשומות שלה, דרך דלת שאתם בחרתם.

איך לבדוק תואר בחינם: שלושה צעדים

1. בודקים את האוניברסיטה במרשם שהיא לא יכולה לערוך

המחיר בשבילכם: אפס מתחילים ברשימה הרשמית של המדינה שבה האוניברסיטה פועלת:

• בריטניה: המדריך של GOV.UK (אתר ממשלת בריטניה) לרשימה של כל אחד מחלקי הממלכה, וחיפוש המוסדות של Hedd, שמציג גופים מוכרים שמעניקים תארים.
• ארה״ב: DAPIP, מאגר המוסדות המוסמכים של משרד החינוך האמריקאי.
• אוסטרליה וניו זילנד: המרשם הלאומי של ספקי ההשכלה הגבוהה, שמנהלת TEQSA, הרשות האוסטרלית לאיכות ולתקנים בהשכלה הגבוהה, והחיפוש של NZQA בארגוני חינוך מוכרים, שאפשר לסנן בו רק אוניברסיטאות.
• במדינות אחרות: הרשימה של משרד החינוך המקומי, וגם הכלי שלנו רשימות אזהרה ממשלתיות.

חפשו את הגוף שמעניק את התואר: ב-GOV.UK מזהירים שלא כל מכללה שמלמדת לתואר רשאית גם להעניק אותו. הבדיקה הזאת בודקת את המכללה, לא את האדם.

המוסד לא מופיע ברשימה? התייחסו לתואר כאל תואר שעדיין לא אומת, לא כאל זיוף.

בבריטניה יש כמה גופים שמעניקים תארים ייחודיים משלהם, כמו Degree of the Utter Bar של ה-Inns of Court, אגודות עורכי הדין בלונדון: ב-GOV.UK הם מופיעים ברשימה של recognised awards (תארים מוכרים). אם האוניברסיטה נסגרה או התמזגה, החיפוש של Hedd מראה, כשהמידע קיים, מי מחזיק היום ברשומות שלה (ראו את השאלות הנפוצות שלו). לפני שמחליטים, שואלים את הגוף הרשמי או את מזכירות הסטודנטים.

2. מבקשים מבעלי התואר רשומה רשמית

המחיר בשבילכם: אפס בבריטניה ובארה״ב, חלק מהאוניברסיטאות מנפיקות תעודות או גיליונות ציונים דיגיטליים מאומתים דרך פלטפורמות כמו Gradintel או Parchment: הבוגר או הבוגרת שולחים את הרשומה מהחשבון שלהם, ואתם רואים את הרשומה המאומתת של האוניברסיטה. באוסטרליה ובניו זילנד, מערכת התעודות הדיגיטליות My eQuals מציינת שקבלת תעודות ששותפו דרכה "היא בחינם".

לא משנה באיזה שירות מדובר, פתחו את הרשומה ששותפה באתר של השירות עצמו, אחרי שהקלדתם את הכתובת בעצמכם או הגעתם אליו מהאתר של האוניברסיטה.

לגבי קובצי OpenCerts מסינגפור, האתר opencerts.io מראה אם הקובץ לא שונה ואם המוסד ששמו מופיע בו מאשר אותו באתר הרשמי שלו; אבל אפשר להעתיק קבצים, אז ודאו שהאדם ששמו מופיע בקובץ הוא האדם שעומד מולכם.

אפשר גם לבקש מהם שהאוניברסיטה תאשר לכם את התואר ישירות. מספיקה הודעה אחת:

"אפשר לבקש ממך לשתף איתי רשומה רשמית של התואר, דרך שירות התעודות הדיגיטליות של האוניברסיטה שלך או בבקשה ממזכירות הסטודנטים שתאשר לי אותו ישירות? את אותה בקשה אני מפנה לכל המועמדים, ועותק של התעודה לבדו לא מספיק."

3. שואלים את האוניברסיטה, דרך הדלת הראשית

המחיר בשבילכם: אפס, או מה שמזכירות הסטודנטים גובה מוצאים את מזכירות הסטודנטים דרך האתר הרשמי של האוניברסיטה, שואלים כמה זה עולה, ואז שולחים:

• השם המלא של הבוגר בזמן הלימודים, וכל שם מאוחר יותר
• תאריך הלידה
• התואר, התחום והשנה שעליהם מדובר
• הסכמה חתומה של בעל התואר (בבריטניה סביר שתצטרכו אותה; מכללה בארה״ב אולי לא, כמו שמוסבר בהמשך)
• שאלה אחת: "תוכלו לאשר אם לאדם הזה יש את התואר הזה?"

בארה״ב, מכללה רשאית להתייחס ל"degrees, honors, and awards received" (תארים, הצטיינויות ופרסים שהתקבלו) ולתאריכי הלימודים כאל directory information לפי FERPA, החוק הפדרלי על פרטיות רשומות הסטודנטים: מידע שמותר למסור לכל פונה. כך היא יכולה לאשר אותם בלי הסכמה, אלא אם הסטודנט ביקש שלא. חלק מהמכללות מעבירות שאלות כאלה ל-National Student Clearinghouse, הגוף המרכזי בארה״ב שדרכו רוב המוסדות מאשרים תארים, שגובה תשלום ממי שמזמין את הבדיקה.

הופכים את תווית המחיר: כמה בדיקת מלכודת עולה באמת

חינם קישור "אימות" שאי אפשר להתחקות אחריו עד לאתר של האוניברסיטה עצמה

מי מממן: מי שיצר אותו, והדף לא יגיד לכם מי. מתחילים במקום זאת מהאתר של האוניברסיטה עצמה. אם הוא של מוכר, המחיר שלכם: "כן" כוזב, עם השם שלכם על ההחלטה.

חינם כל אוניברסיטה בעולם, מיד, רק מקלידים שם

מי מממן: אף אחד שאפשר לנקוב בשמו. שירותים אמיתיים מפרטים את האוניברסיטאות שהם מכסים ומבקשים פרטים מזהים, ולעיתים קרובות גם הסכמה. המחיר שלכם: ניחוש מתוך הרשימה של האתר עצמו, אולי בכלל על אדם אחר.

מהיר "סוכן" שישיג לכם את הדוח הרשמי, תמורת תשלום

מי מממן: אתם, והכסף לא מגיע לגוף הרשמי. מרכז האימות של סין, CSSD, מזהיר מפני אנשים שמתיימרים לספק בשמו שירותי אימות ושירותים מזורזים, וגובים "סכומים גבוהים". רק הבוגר יכול להגיש בקשה, דרך הפלטפורמה של CSSD או דרך סוכנויות מחוזיות רשמיות. המחיר: הבוגר משלם ומוסר את הפרטים האישיים שלו, ואתם נשארים עם דוח שאי אפשר לסמוך עליו.

חינם תשובה מ"מזכירות הסטודנטים", שנשלחה מתיבת מייל חינמית או מדומיין שמחקה דומיין אמיתי

מי מממן: מי שרשם את הכתובת. אוניברסיטאות עונות מהדומיינים שלהן, או דרך שירות רשמי שהן מציינות באתר שלהן. המחיר שלכם: הבדיקה כולה. לא משנה מה כתוב בתשובה, אף אחד באוניברסיטה לא אמר את זה.

כשבדיקה חינמית ומזכירות הסטודנטים לא מסכימות

נניח שהבדיקה המודפסת של מועמד א׳ אמרה "כן", ובמזכירות הסטודנטים שמצאתם בעצמכם אין עליו שום רישום. קודם ודאו ששלחתם את השם שהיה בשימוש באותה תקופה ואת השנה הנכונה, ושאלו שוב. אם עדיין אין כלום, המילה של מזכירות הסטודנטים היא הקובעת. אל תעמתו אף אחד על סמך הדף של המוכר.

שמרו את שתי התשובות. בבריטניה, דווחו על אתר האימות המזויף ל-NCSC, המרכז הלאומי הבריטי לסייבר, שיכול לחקור אתרי הונאה ולהוריד אותם, וספרו על כך ל-Hedd דרך דף יצירת הקשר שלו, שמקבל דיווחים על מוסדות פיקטיביים ועל הונאות תארים.

במדינות אחרות, ספרו למזכירות הסטודנטים של האוניברסיטה מה הוצג לכם: שם ירצו לדעת שמישהו משתמש בשם של האוניברסיטה. במדריך שלנו למעסיקים מוסבר מה עושים כשמגלים זיוף.

מקורות

• Hedd ו-Prospects: ערכת כלים למעסיקים נגד הונאות תארים: שירותי אימות מזויפים
• Hedd: לא לבדיקה עצמית של בוגרים, הוכחת הסכמה; חיפוש מוסדות; שאלות נפוצות: מי משלם; יצירת קשר: דיווח על מוסדות פיקטיביים ועל הונאות תארים
• GOV.UK: בודקים אם האוניברסיטה או המכללה רשאית להעניק תואר, כולל רשימת התארים המוכרים
• Gradintel ו-Parchment: תעודות דיגיטליות מאומתות שאוניברסיטאות מנפיקות
• משרד החינוך האמריקאי: DAPIP
• TEQSA: המרשם הלאומי של ספקי ההשכלה הגבוהה ו-NZQA: חיפוש ארגוני חינוך
• My eQuals: אימות מסמכים ושאלות נפוצות לגורמים מאמתים: הקבלה בחינם, המערכת בבעלות המוסדות
• OpenCerts: שאלות נפוצות: מה מוכיחה בדיקה שעברה, קבצים שהועתקו
• משרד החינוך האמריקאי: תקנות FERPA, 34 CFR Part 99: directory information (סעיפים 99.3 ו-99.37)
• National Student Clearinghouse: אימות עכשיו: מוסדות משתתפים, הפרטים הנדרשים, התשלום על המבקש
• CSSD (משרד החינוך של סין): הצהרה בעניין שירותי אימות
• NCSC: דיווח על אתר הונאה

שווה לקרוא גם

• "מוסמך" ו"ניתן לאימות": שתי המילים שבעזרתן סוחרי תארים לוקחים לכם את הכסף

#אימות_תואר #בדיקת_תואר_בחינם #מפעלי_תארים #אימות_מזויף #טיפים_לגיוס